טוב קצת יותר על "לא מספיקה"
הנה יש לי דקה לנשום, איתן לקח את הפשוש לגינה...ואני חוזרת לכאן לכתוב, עכשיו נו....
איך מתחילים פתאום שום דבר לא יוצא...לארגן את המחשבות....מה רציתי לכתוב?
חשבתי על השמעטס שלי, על האורז, על הקקי...על... על מה לכתוב?
טוב, אולי קצת רקע עלינו. אמא אבא וילדון קטון.
כן, רק לפני שבועיים הינו שני רווקים עליזים והוללים בת"א והנה אנחנו משפחה עם פעוט בגבעתיים...גבעתיים...זה שווה פוסט בפני עצמו.
(גם כל ה.....נקודות האלה שוות פוסט...מה אפשר להבין מ....? למה בדיוק אני מתכוונת? טוב בפעם הבאה, אחרי האורז השמעטס והקקי, אה, וגבעתיים)
טוב, נתמקד. אז אני אומנית בזכוכית. כן, זה די מדהים, לפני איזה חמש שנים בערך לקחתי את עצמי והפכתי את עצמי לאומנית. איזה כיף!
הזכוכית היא מדהימה, הכיף הגדול שלי, בגלל זה, למרות רשאני נורא רציתי ועדיין רוצה להיות ממש אומנית אמיתית כזו שעושה אומנות שנוגעת ומבטאת עם משמעות וכל זה,
אז למרות שלצערי אני לא עושה את זה כרגע בכל זאת כיף לי סתם להיות אומנית חרוזים.
כי לעבוד במבער זה נורא כיף וחרוזים זה נורא כיף.(וגם על זה עוד ארחיב)
אז אולי יותר נכון לומר שאני אמנית.
בכל מקרה לפני איזה חמש שש שנים, טיפה אחרי, איתן החליט לעבור באופן בלעדי להיות מורה לפלדנקרייז (אבל על זה תקראו כבר בבלוג שלו כשהוא יפתח אותו מתישהו...)
ותוך כדי כך התחלנו גם לחשוב איך ומה נכון עם ילדים אם וכאשר יהיו...

שוב נחזור רגע אחורה אל נושא החינוך. הנושא נוגע אלי מכמה זויות,עוד לפני שהיתי אמא.
קודם כל כמי שחונכה בגנים ובתי ספר, שנית כמי שעבדה כמדריכה ומורה בביתי ספר וגנים וראתה את המערכות האלה מבפנים ולא פחות חשוב, כסטודנטית לחינוך.
בקורס של רוני אבירם (ד'ר יש להוסיף)
בקורס מחשבת החינוך באוניברסיטת בן גוריון, תואר ראשון, התחוללה המהפכה הראשונה במחשבה שלי על הנושא כשהתבקשתי לחשוב מחדש על נושא בית הספר, ואף לתכנן בית ספר משלי.
אני לא זוכרת מה בדיוק תכננתי, אבל אני זוכרת בהחלט את ההלם שלי מהרעיון הזה, שמחשבות המרד שהיו לי על ביה"ס כנערה מתבגרת הן לא סתם שטויות אלא ביקורת רצינית ואמיתית שניתן וכדאי להתיחס אליה.
הרעיון הזה, שאפשר לשנות את מה שנראה כחלק מאיתני הטבע - בית הספר
השפיע עלי עמוקות.

מספר שנים מאוחר יותר נחשפתי לרעיון החינוך הביתי וה unschooling באופן מפתיע לא פחות, בעיתון הארץ, בדף האחורי במדור "מצב משפחתי" היה תיאור של משפחה בחינוך ביתי.
אני מאד התחברתי לרעיון ומיד ידעתי, שזה מה שמתאים לי.
יותר מאוחר שמענו עוד על הקונצפט מחברים והכרנו גם את האתר באופן טבעי שם קראנו יותר על אנשים שמחנכים כך...ועוד לפני ההריון היה ברור שכך נגדל את ילדנו. שנינו עובדים מהבית, אני אלמד בבית אכין חרוזים, אתה תלמד בבית ותעשה FI וכל פעם מי שלא עובד יהיה עם הפיץ.
נשמע נהדר נכון?
האמת שזה באמת נהדר, אבל כמו במציאות, גם הדברים הנהדרים הם קצת מורכבים,
לדוגמא איך מתארגנים להאכיל פעוט ולהלביש אותו כשבסלון מאחורי הוילון מתנהל שיעור אישי אינטימי?
והפשוש צועק אבא אבא ורץ לדלת? ואני שהתעוררתי רק עשרים דקות קודם עוד לא לבושה אבל כבר נזכרתי שבעצם אין לחם בבית...
סתם דוגמא...
או איך מנהלים שיעור חרוזים עם ארבע חמש תלמידות כשפשוש שצומחות לו בו זמנית ארבע טוחנות (כך הסתבר בדיעבד) בוכה וצורח ורוצה רק על אמא ומתפתל כשאבא רק מנסה לשים אותו במנשא... ואמנם תלמידותי מצטיינות בסבלנות ונעימות אין קץ ואני מודה להן על כך בלי סוף אבל לכל דבר יש גבול לא?
(לכל מי שתהה אם הבלוג הזה אמור לקדם מכירות...היה יכול להיות נחמד, אבל מסתבר שגם ההפך קורה לפעמים, אבל אל תדאגו, הארכנו שיעורים כל החודש, השיניים יצאו והכל יסתדר...עד לנגלה הבאה של התוחנות...)
וזה עוד לפני שהגענו לתיאורי מריחות הבוקר והקקי...