שלום, זה המקום שלי

אני יסמין סיון אומנית זכוכית ואמא של רנצ'ו היום בן שנה וכמעט ארבעה חודשים.

פעם ציפור דרור עם כל הזמן החופשי בעולם, והיום שבויה בקסמו של פעוט בלונדיני מתוק.

עוד לפני שרן נולד היה לנו ברור שאנחנו איתו בבית. עכשיו, אנחנו מנסים מיום ליום להבין איך עושים את זה...גם מתפרנסים וגם חיים כהורים במשרה מלאה.

גם חינוך ביתי,גם אומנות בזכוכית וגם פלדנקרייז, אין ספק שאלה חיים מענגים ומאתגרים כאחת...

תהנו!

אשמח גם לשמוע מה אתן חושבות ואתם חושבים על זה!

(או בקיצור, אשמח לתגובות ארוכות מפורטות ונחמדות. בקורת ושאלות זה בסדר, אבל את הכעסים אפשר להוציא במקום אחר, תודה!)

יום שלישי, 20 ביולי 2010



היתי שמחה לכתוב עכשיו משהו קריר...משהו שיעשה לכם נעים.


אני מדמיינת את עצמי יושבת על איזו גבעה ירוקה ורוח קלילה ונעימה מנשבת במשבים קטנים מסביבי


וחושך אבל אפשר לנחש את השיחים של הגינה מסביבי ורחוק יותר שיחים של חורש לא עבות מידי וגם לא מאיים.




מצד שני הייתי רוצה לדמיין את עצמי על החוף בסיני הים מלחך לי את הבהונות בליטוף עדין עם הקולות הקטנים האלה, הנעימים של ים ישנוני, בלי רוח. והאורות הקטנים הירוקים האלה בפנים, מאחורי קולות בערבית וריח של נרגילות.


או יותר טוב מזה, על שק שינה בהר הגבוה, בבוסתן של רמדן בדרך לג'בל קטרינה עם שמיים ענקיים מלאי כוכבים ורוח מדברית נעימה...


איזה כיף להרדם ככה!




אבל לא, אני פה בגבעתיים האויר לח וכבד אפילו אחרי מקלחת אני דביקה ועוד מחכים לנו חודשיים כאלה לפחות לפני שיתחיל להיות יותר נעים, לא נותר אלא להתרגל...




כל כך דחוס פה בלב גבעתיים, לא רק האויר, הבניינים. אין פה אופק (חוץ מאשר בכמה דירות ממש טובות שמשקיפות עלינו מלמעלה...להם בטח יש גם אויר וגם אופק) אני מתחילה להרגיש כלואה, ואני המון בחוץ, מסתובבת בגינות גבעתיים עם רנצ'ו בוקר ואחה"צ.


הכי נחמד לי המפגש שלנו בפארק הירקון בימי שני בבוקר, אני מטיילת לי עם תינוקי במנשא (אין כמו יאמו!) מפארק הירקון של ר"ג דרך ראש ציפור עד לחלק התל-אביבי המשופע בדשאים זה טיול מאד נחמד.


חוצמזה, מאז שאני אמא היתי בים יותר פעמים מאשר בשש השנים שקדמו לכך, כמו בתקופה שגרתי בחצר של סבתי ליד חבצלת השרון,אבל כמובן שאין מה להשוות את החוף היפיפה של חבצלת לחוף החנוק של תל אביב העיר הזאת פשוט לא משאירה לים שום מקום לנשום.


בכל זאת גן העצמאות בגרסתו המחודשת מאד נעים וגילינו גם שהחוף הנפרד נחמד בשבתות (בפעם האחרונה שהינו שם היה איזה משחק חשוב והחופים היו ריקים)


אבל כל זה עדיין לא מספיק, אני צריכה מרחבים. מה אני עושה פה? ילדה של מדבר באמצע העיר?


האמת שתחושת החופש הכי חזקה שלי היא דווקא בבית, מול המבער. כשאני מתיכה את הזכוכית ונותנת לעצמי סתם להסחף איתה בנעימות. זה החופש!


כנראה אני צריכה יותר מזה...


טוף , ניסיתי לעשות לכם ולעצמי נעים, אולי עדיף היה להשאר בדמיון.


בנתיים אני הולכת להדליק מזגן!


לילה טוב!


מסויפה חרוז נחמד וקריר שמא נהניתי ממנו, תהנו גם אתם!

2 comments:

Dvora Schleffer Designs אמר/ה...

תתחדשי על הבלוג.

Yasmin Sivan אמר/ה...

>ודה דבורה! בזכותך גיליתי את כל התגובות שהשאירו לי פה! איזה כיף!